ארבעה גברים, אליס, באך והצבי

11\10\2009

בעידן המודרני מכריחים את הגברים לרסן את הצד החייתי והייצרי שלהם, אומרים הכוריאוגרפים יוסי ברג ועודד גרף. את החסכים הללו הם החליטו לבדוק ביצירתם “ארבעה גברים, אליס, באך והצבי”, שתועלה השבוע

עודד גרף ויוסי ברג משלימים זה את זה, מילולית: כשהאחד מתחיל משפט, האחר מסיים אותו. ההפרדה המינימלית בקו המחשבה בין צמד הכוריאוגרפים נגררת, מתברר, גם לתחומים אחרים. “אנחנו לא מפרידים בין החיים האישיים למקצועיים”, אומר ברג. גרף מאשר ורק מסייג מעט: “יש את הרגעים שבהם רוצים להתנקות, ואז מחליטים לעשות קאט”.

יצירתם המשותפת החדשה של ברג וגרף, “ארבעה גברים, אליס, באך והצבי”, תועלה השבוע בבכורה בתיאטרון “המעבדה” בירושלים (14-15 בחודש) ובאולם “ענבל” בתל אביב (16-17). היצירה, בביצוע ארבעה רקדנים שכולם מעל גיל 30, ממשיכה את עבודתם הקודמת, “Bloody Disco”, מבחינה זו שבשתיהן סממנים מובהקים של תיאטרון מחול.

אבל זה לא מעיד על המשך דרכם האמנותית, מבהיר גרף: “אני לא מתחייב על הכיוון הזה. תנועה מעניינת אותנו, והמחשבות על העבודה הבאה הולכות למקום מאוד אבסטרקטי. המחקר התנועתי הוא המנוע שלנו, ההגדרה פחות חשובה לנו. אב וברג ממשיך: “בעבר עשינו מיצגים, ומבחינתי הצגה טובה היא כל מה שאני יכול להגיד על מופע מחול טוב. אם היה לנו זמן, בהחלט הייתי נפתח לאפשרויות נוספות. היתה לי תקופה לפני כמה שנים שישבתי ימים שלמים וצפיתי בסרטים. זה מאוד מעורר השראה ומספק. במחול יש משהו נורא מוגבל לעומת קולנוע”.

הציץ ונפגע

ברג, בן 33, וגרף, בן 30, הכירו דרך חברים משותפים ב-2001. אם ברג, יליד קרית ים, רוקד מאז שהוא זוכר את עצמו, ואף זכור כרקדן בולט בבת שבע, לגרף, שנולד ברמת השרון, המחול היה בגדר “פנטסיה נסתרת” עד לאחר שירותו הצבאי. “נורא רציתי שינוי קיצוני”, נזכר גרף. “החלטתי לקחת את זה כניסיון ולראות איך ארגיש. זה לא היה קשור בכלל למסלול שהייתי בו, אבל ברגע שהתחלתי זה ממש תפס אותי והדברים נפלו למקום מכל הבחינות”.

גרף נסע אז לקיבוץ געתון והתקבל לסדנה למחול, שם למד שנתיים. בסיום לימודיו רקד בלהקה הקיבוצית הצעירה במשך שנה. ברג, זוכה פרס משרד התרבות ליוצר צעיר וסולן מבצע, הספיק, נוסף על בת שבע, לרקוד גם אצל יסמין גודר ובלהקה הלונדונית “DV8″.

ב-2005 חברו יחד ליצירת הדואט “Rabbit Habit” בשביל פסטיבל “הרמת מסך”, שאותו גם ביצעו. שנה לאחר מכן יצרו את ריקוד הדגל שלהם, “Heroes” – מופע שלם שקיבל ביקורות נלהבות בארץ ומוזמן תדירות לפסטיבלים בחו”ל עד היום, והיה הפקה משותפת לפסטיבל ישראל, “הרמת מסך” ותיאטרון “Dansesene” בקופנהגן.

ברג וגרף מרבים ליצור באירופה וזכו במלגות ופרסים רבים, וביניהם מלגת יצירה של “Movement Research” בניו יורק, מלגות לכוריאוגרפיה ולריקוד מקרן אמריקה ישראל, פרס ראשון בתחרות הבינלאומית למחול ע”ש סרגיי דיאגילב, פרס ראשון בתחרות הבינלאומית מחול בורגוס-ניו יורק ועוד. בישראל הם נתמכים על ידי משרד התרבות ועל ידי חברת טבע.

“ארבעה גברים, אליס, באך והצבי” הועלתה במקור השנה כקופרודוקציה של בית האופרה בדרזדן ושל תיאטרון “Hellerau” הגרמני. בעיבוד המקומי, שהופק בחלקו על ידי “המעבדה” בירושלים במסגרת הפרויקט השנתי של התיאטרון, “כרומוזום Y”, שני הכוריאוגרפים רוקדים לצד עירד מצליח והלל קוגן.

ארבעה גברים בסטודיו

נושא העבודה, מצהיר ברג, הוא גברים בעידן המודרני: “רצינו לחקור קודם כל את כל מה שקיים בין גברים ואת כל מה שלא קיים, את כל החסכים, בהקשר של היצר החייתי שחבוי בכל גבר וממה הוא מונע” – “ואיך הוא מושתק בעולם המודרני”, חותם גרף.

השניים מביאים עישון כדוגמה: “פעם עישון נחשב למשהו גברי”, אומר ברג, “היום כולם מעשנים וכבר אסור לעשן בכל מקום. הרבה נורמות שהיו גבריות הוצאו מחוץ לחוק, אם זה עישון או ציד שנחשב למאוד גברי, וכל הנושא של הטרדות מיניות שהוא היום בכותרות. הגבר צריך לשלוט במקום הייצרי”.

“המקום הראשוני והאינטואיטיבי שיצאנו ממנו”, מציין גרף, “היה לעבוד עם רקדנים גברים ולבחון מה זה יוצר מבחינה פיסית. בשנים האחרונות פיתחנו שפה פיסית מסוימת, ועניין אותנו להמשיך לפתח אותה עם רקדנים נוספים, לראות מה תהיה הדינמיקה שתיווצר בין ארבעה גברים בסטודיו”.

מהי חלוקת העבודה ביניכם? איך נמנעים מעימותים?

“הבסיס של הכבוד ביחסים בינינו מאוד חשוב”, אומר ברג. “אני חושב שהראייה הכוללת שלנו לגבי אמנות היא דומה, גם אם הדרך שונה, ומהמקום הזה מאוד מעניין לנו ליצור יחד, כי אנחנו מציעים דרכים שונות או ניסיונים שונים להגיע לאותו מקום, כדי לחקור את המקומות שמעניינים אותנו. יש לנו מראה אחד מול השני שנותנת כל הזמן ביקורת בונה על מנת לפתח את הרעיונות ולייצר אותם. יש איזו חלוקת עבודה, אבל אין מישהו שיש לו את המילה האחרונה, אנחנו מחליטים יחד. יש חלוקת עבודה במישור האדמיניסטרטיבי למשל”.

האם יש לכם תוכניות להקים להקה?

“אנחנו שואלים את עצמנו הרבה את השאלה שלנו”, אומר גרף. “יש משהו מאוד מספק כרגע בשילוב של העבודה שלנו בארץ והעבודה בחו”ל. זה עונה לנו על הרבה צרכים. אנחנו סופגים הרבה השראה ממקומות שאנחנו נוסעים אליהם. זה יוצר מכלול מאוד מספק. יש שאלה שעולה לאורך זמן, אם היינו שואפים למשהו יותר יציב. כל עוד יש לנו הזמנות ותוכניות – ויש לנו כרגע כאלה לשנה וחצי הקרובות לפחות – אז אנחנו מסופקים”.

“זו אחריות כלכלית גדולה שאנחנו כרגע לא יכולים לעמוד בה”, מוסיף ברג.

“אבל זו בהחלט שאלה”, חותם גרף.

Oded Graf and Yossi Berg complement each other verbally: when one starts a sentence the other finishes it. The minimal gap in the thought processes of the two choreographers apparently flows into other areas.

“We don’t distinguish between personal and professional life,” says Berg. Graf confirms this and only adds one point, “There are the times when you want to clean things out and then there is a discussion to do a cut.”

Their new joint collaboration, “Four Men, Alice, Bach and the Deer,” will have its premiere this week at The Lab in Jerusalem (Oct. 14-15) and at the Inbal Auditorium in Tel Aviv (Oct. 16-17).

The work, performed by four dancers 30 and older, continues their previous work, “Bloody Disco” in that both works have clear signs of dance theater.

But it is not an indicator of the future of their artistic path, clarifies Graf.

“I am not committed to this direction,” he says. “Movement interests us and the thoughts about the next piece go to a very abstract place. The research of movement is our engine, the definition is less important to us. But we are striving to branch out into other spheres of art.”

Berg, 33 and Graf, 30, met through mutual friends in 2001. Berg, a native of Kiryat Yam, has been dancing for as long as he can remember, and is even known from his days as a prominent dancer in the Bat Sheva troupe. But for Graf, who was born in Ramat Hasharon, dance was “a sort of hidden fantasy” until after his military service.

“I really wanted a drastic change,” recalls Graf. “I decided to do this as an experiment and see how I’d feel. It wasn’t at all connected to the path I was on, but the moment I started it really grabbed me and things fell into place in every respect.”

In 2005, they collaborated to create the duet “Rabbit Habit” for the Curtain Up Festival, which they also performed. A year later they created their flagship dance, “Heroes,” an entire performance that received enthusiastic reviews in Israel and is frequently invited to appear in festivals abroad and was a joint production of the Israel Festival, Curtain Up and the DanSense Theater in Copenhagen.

Berg and Graf work frequently in Europe and have won numerous fellowships and awards. “Four Men, Alice, Bach and the Deer,” was originally a coproduction with the Dresden Opera House and the Hellerau Theater in Germany. In the local show, produced in part by The Lab in Jerusalem as part of the theater’s annual project, “Y Chromosome,” the two choreographers dance alongside Irad Matzliach and Hillel Kogan.

The theme of the work, states Berg, is men in the modern era: “We wanted first of all to investigate everything that exists among men and everything that does not exist, everything that is spared in the context of the animal urges hidden in every man and what he refrains from…”

And “… how he is silenced in the modern world,” concludes Graf.

The two cite smoking as an example: “Once smoking was deemed something masculine,” says Berg. “Today, everyone smokes and it’s already prohibited to smoke everywhere. Many norms that were masculine have been made illegal, whether it’s smoking or hunting, which is considered very masculine, and the whole issue of sexual harassment, which is in the headlines today. The man has to control the place of his urges.”

“The first and intuitive place we started from,” notes Graf, “was to work with male dancers and see what this creates from a physical perspective. In recent years, we have developed a certain physical language, and we were interested in continuing to develop it with more dancers, to see what dynamic would emerge among four men in a studio.”

What is the division of labor between you? How do you avoid conflicts?

“The foundation of respectfulness in our relationship is very important,” says Berg. “I think that our overall view of art is similar, even if the methods are different and from this place it is very interesting for us to create together, because we offer different ways or attempts to reach the same place, in order to investigate the places that interest us. We have a mirror opposite each other that constantly gives us constructive criticism in order to develop the ideas and create them. There is some division of labor but there isn’t anyone who has the last word, we decide together.”

Full review

– רוני דורי, הארץ