They Became Men

06/02/2007

Yossi Berg and Oded Graf mount a complex and charismatic dance-theater production that breaks with the familiar and the expected, and deals with two men who are revealed to each other in an intimate and hesitant process

Stored up sentiment “Rabbit Habit” and “Could Be Heroes”

“Rabbit Habit” and “Could Be Heroes” are two dance works by Yossi Berg and Oded Graf that are produced in one creative evening, to the music of Ohad Fishof and David Bowie. The works were produced for the first time at the “Curtain Up” Festival, the 2006 Israel Festival, and were also guests at various festivals in Europe.

The two parts of the evening form a tight narrative bond, and the surprising and original movement immediately speaks to the audience, as if it was a written play. In this sense Berg and Graf create complex expressive dance-theater, where there is no significance to their virtuoso-technical capabilities as performers, but actually to the organic movement that breaks with the familiar and the expected, and bursts out of a stage personality that is full of charisma, truth and expression.

The entire evening deals with two men that are revealed in an intimate, hesitant and gradual process of becoming close. In the first part – the attempt to come close fails and the hiding behind a mask of lies and belligerence is apparent to all. Behind the mask hides shame and force of habit. They hold on to their loneliness as to a lifebuoy out of fear of being hurt, and this prevents them from shaking off old habits, trusting, and falling into each other’s arms.

In the second part – the fantastic foundations strengthen and against all odds the men are able to experience love and shreds of truth in the mechanical and alienated world they inhabit. Their love that was censored in the first part breaks through to emotional heights with David Bowie’s song in the background; the song acquiring a new and ironic meaning – Heroes (romantic heroes) even if only for a single day.

With much talent Berg and Graf are able to shape unique characters, which are very easy to identify with. While Berg maintains a cynical, childish, slightly cruel, but also human and vulnerable demeanor, Graf is the part that is missing, that complements, that balances. In his fragile, innocent and devoted character, with Nirvana’s wonderful line “Come as you are” embroidered on his pants and signed with three Xs. The looks they exchange during the show generate a repressed emotional tension that cuts the air like a knife, and serve as a perfect example for the unlimited possibilities of nuance.

And if you are not convinced by now to run out to see the production, you should know that in the intermission between the two parts, Berg and Graf host the works of various artists such as Eli Soorani, Adi Salant, Shlomit Fundaminsky, and others. Here is another excellent reason to see this original and exciting show.

Full review

יצאו גברים

יוסי ברג ועודד גרף מעלים יצירת מחול-תיאטרון מורכבת וכריזמטית ששוברת את המוכר והצפוי ועוסקת בשני גברים הנחשפים זה לזה בתהליך אינטימי ומהוסס

06.02.2007

מיכל בעדני, מערכת עכבר און-ליין

“Habit Rabbit” ו-”Could be Heroes”
הן שתי יצירות מחול של יוסי ברג ועודד גרף שעולות בערב יצירתי אחד, על-פי מוזיקה של אוהד פישוף ודיוויד בואי. היצירות הועלו לראשונה בפסטיבל ‘הרמת מסך’, פסטיבל ישראל 2006 ואף התארחו בפסטיבלים שונים באירופה

שני חלקי הערב יוצרים קשר נרטיבי הדוק והתנועה המפתיעה והמקורית מתקשרת באופן מיידי עם הקהל, כאילו הייתה מחזה כתוב. במובן זה ברג וגרף יוצרים מחול-תיאטרון הבעתי מורכב, בו אין משמעות ליכולת הווירטואוזית-טכנית שלהם כמבצעים, אלא דווקא לתנועה אורגנית, ששוברת את המוכר והצפוי ומתפרצת מתוך אישיות בימתית מלאת כריזמה, אמת והבעה

הערב כולו עוסק בשני גברים הנחשפים בתהליך התקרבות אינטימי, מהוסס והדרגתי. בחלקו הראשון נכשל ניסיון ההתקרבות וניכרת הסתתרות מאחורי מסכה שקרית וכוחנית. מאחורי מסכה זו חבויה בושה וכוחו של ההרגל. הם נאחזים בבדידות כמצוף הצלה מפני הפחד להיפגע, וזה מונע מהם להתנער מהרגלים ישנים, לתת אמון וליפול זה לזרועות זה

בחלקו השני מתחזקים היסודות הפנטסטיים וכנגד כל הסיכויים מצליחים הגברים לחוות אהבה ורסיסי אמת בתוך העולם המכני והמנוכר בו הם נתונים. אהבתם שצונזרה בחלק הראשון מתפרצת לשיאים רגשיים על רקע שירו של דיוויד בואי שמקבל משמעות חדשה ואירונית -  גיבורים (רומנטיים) ולו רק ליום אחד

בכישרון רב ברג וגרף מצליחים לעצב דמויות ייחודיות, שקל מאוד להזדהות איתן. בעוד ברג שומר על חזות צינית, ילדותית, אכזרית במקצת, אך גם אנושית ופגיעה, גרף הוא החלק החסר, המשלים, המאזן. בדמותו השברירית, התמימה והמתמסרת שעל מכנסיה רקום המשפט הנפלא של להקת נירווה “Come as you are” חתום בשלושה איקסים. המבטים המוחלפים ביניהם במהלך המופע יוצרים מתח רגשי אצור החותך את האוויר כסכין ומשמשים דוגמה ומופת לאפשרויות הבלתי מוגבלות של ניואנסים

ואם לא השתכנעתם עד עכשיו לרוץ וללכת למופע דעו לכם שבהפסקה שבין שני החלקים, מארחים ברג וגרף עבודות של יוצרים שונים, כמו אלי סורני, עדי סלנט, שלומית פונדמינסקי ועוד. הנה עוד סיבה מצוינת לצפות במופע המקורי והמרגש הזה

– Michal Ba’adani , Achbar Online