גוונים כוריאוגרפיים עמוקים

06/10/2010

תורת המסכה והמשחק
 
שאלה פשוטה  כמו “איך היית מגדיר/ה את עצמך ב-3 משפטים?” היא נקודת המוצא של Animal Lost, יצירתם החדשה של יוסי ברג ועודד גרף, שהועלתה לראשונה לפני חמישה חודשים בקופנהגן בשיתוף עם תיאטרון Dansescenen, זכתה להצלחה מיידית ועתה הגיעה לארץ לארבע הופעות.
 
ההגדרה העצמית היא שאלה מהותית עבור צמד הרקדנים-כוריאוגרפים הישראלים. יצירתם הקודמת “4 גברים, אליס, באך והצבי” היא הלהיט הגדול של שנת המחול האחרונה בארץ, וכמו קודמותיה להיט מבוקש בבימות המחול והפסטיבלים בחו”ל. כך למשל, מחר תמריא הקבוצה לקוריאה ותוך שעות ספורות כבר תתייצב שם על הבמה, ואחר בחזרה למערב, לספרד. וכך הבית והזהות הישראליים נמתחים בין בימות שונות, בתי מלון, נמלי תעופה,  שפות ותרבויות.
 
את המענה המורכב על השאלה הפשוטה לכאורה – או הניסיון לתת מענה אמנותי-יצירתי עליה – יצרו וגיבשו השניים בתהליך העבודה יחד עם שותפיהם – כרמן מהנרט הדרמטורגית, עומר שיזף מעצב התאורה המתמקדת-נפתחת לסירוגין, מונה שמידט מעצבת התלבושות הצבעוניות, והרקדנים המופיעים עמם – יוליה גירץ משבדיה, פייר אנוק מצרפת, סירי וולת’רן וסורון אורופ  מדנמרק.
 
בבסיס המענה ניצבת ההכרה כי החיים מלמדים את האדם, מרצון או בכפייה, את תורת המסכה והמשחק. המסכות מסתירות זהויות אך אינן משנות אותן. המשחק מאפשר מגע, אך אינו משחרר מן הפחד והרתיעה. ובפנים, מתברר, נותרה החיה – כל אדם וחייתו טרף. זאת המהות האישית, הפנימית, שהם חוקרים את קיומה ותפקודה ביצירה החדשה.
 
גוונים כוריאוגרפיים עמוקים
 
הם מעלים על הבמה סטריאוטיפים במסכות של דב לבן, פנדה, פנגווין, חזיר, ארנב וסוס, כאלה שניתן לרכוש אותן בחנויות. בדרך כלל לנשפים ולעתים למטרות שוד ואלימות. הם משחקים בחסות המסכות – או בלעדיהן כאשר הלהט החייתי עולה על פני השטח ואין צורך בהתחזות. ולרגעים, מבעד למשיחות המכחול המוכרות של ההומור שלהם החיות נדמות כבני אדם המתמכרים למשחקי כוח ושליטה. 

אך לא רק במראה, ולא רק בחשיפה הפיזית מעת לעת, אלא גם בהתנהגות הנרקדת יש מרכיב ברור של התערטלות הזהות בקטעי סולו נפלאים, של גרף בהתחלה ושל ברג לקראת סיום, או בדואטים, רכים או מתנגשים, שלישיות של עימותים ותחרות פנימית או חיפוש הדדי, או בטקסטים של יוליה גירץ היפהפייה, זו שפותחת את היצירה כשהיא אוחזת בידה את מסכת הסוסה, ופיה שופע טקסטים הגולשים לאנימציה קולית, לשורות של שירה ואחר כך לזמרה מרטיטה וכואבת.
 
המענה האישי – והקבוצתי – על רקע המוזיקה של ראשיד טרה מאלג’יר, מתחיל בזיהוי השיוך הלאומי ועובר לסדרה ארוכה של הצהרות שונות ומשונות על זהויות אמיתיות או בדויות, נחוות או נרכשות, משעשעות או מכאיבות, מיניות, מגדריות, פיזיות או רוחניות – ומתפתח למסע כפול. מחד גיסא החוצה מתוך המסכות, ומאידך גיסא פנימה אל אמת אנושית, לא חייתית, אל השאלה המהותית אם בכלל אפשר לאבד את החיה שבאדם.
 
Animal Lost, בצעדיה הקטנים ובמחוותיה הגדולות, באנרגיה הרבה של התנועה, קטנה כגדולה, היא יצירה מעוררת מחשבה, ומבחינת יוצריה היא צעד חשוב שבו השפה הכוריאוגרפית שלהם מקבלת גוונים חדשים, עמוקים, ומאפשרת להם להרחיב את גבולותיה. בתחילת דרכם המשותפת הם היו זוג, אחר כך שלישייה ורביעייה ועתה הם כבר שישה. והדרך עוד רבה ומבטיחה.