יוצרים עניין – עם עודד גרף

10/07/2011

אחרי סיבוב הופעות עולמי באמריקן דאנס פסטיבל בארה”ב, בפסטיבל מונפלייה בצרפת והופעות בניו יורק, הרפובליקה הדומינקנית, איטליה, פרו ופולין, אתם מגיעים לבכורה מחודשת בישראל. איך מרגישים כשמגיעים לארץ אחרי סיבוב בעולם? מה מאפיין את המופעים בארץ? אנרגיות שונות? גישה אחרת?

מאד שמחנו לחזור לארץ לאחר תקופה ארוכה של הופעות במקומות שונים על פני הגלובוס, לצד ההתרגשות והסיפוק בנסיעות ובהופעות מתעורר גם הצורך להיות במקום אחד ולהרגיש את הבית. בגלל שהופענו במקומות כ”כ שונים ומגוונים קשה לאפיין את ההופעות בארץ כשונות באופן מיוחד ביחס למקומות אחרים. מה שמיוחד במקצוע שלנו הוא שבאמת כל מופע ומקום שונה ממשנהו והאנרגיה משתנה מערב לערב. זה גם מה שהופך את הכל לכ”כ חי ומתהווה. מה שמאד מרגש הוא שבהופעות הקרובות אנחנו מעלים את העבודה בפעם הראשונה עם קאסט חדש ומקומי אחרי שהעבודה נוצרה במקור עם קאסט רקדנים ממדינות שונות.

 במה עוסק המופע?

בקשר שבין האדם לבין החיה שבו ומה שזה אומר לכל אחד מהפרפורמרים, בהבדלים תרבותיים וקלישאות חברתיות, בקושי לייצר תקשורת בין אנשים בחברה, במתח ובתסכול שנוצר בין הדברים שאנחנו רוצים לעשות ובין הדברים שאנחנו עושים בפועל, בתקשורת של המופיעים עם הקהל, בהנאה, באקסטזה, בכאב.

מאין הגיעה ההשראה ליצירה?

עניין אותנו מאד המתח בין איך שאתה פועל בסיטואציות חברתיות לבין איך שהיית רוצה לפעול, כל הדברים שמתחת לפני השטח בתקשורת הבין אישית, הדברים והרצונות שלא נאמרים. חוץ מזה ההשראה מגיעה מהרבה מקומות אחרים, מופשטים יותר, אינטואיציה, ערבול של דברים אחרים שסביבנו.

 תהליך היצירה התחלק בין ת”א לקופנהגן. איך השפיעו המקומות השונים על התהליך?

קודם כל התנאים ליצירה אחרים מאד בשני המקומות, הבסיס ליצירה הרבה יותר מוצק מבחינת כל ההיבטים הטכניים והכלכליים ויוצר סביבת עבודה ברורה ומסודרת. חוץ מזה במישור אחר העבודה נוצרה במקור עם רקדנים ממדינות שונות, צרפת, דנמרק, ישראל, שבדיה והמיקס הזה היווה מקור השראה לחקירה של הבדלים תרבותיים והעלאת שאלות על הגדרות בחברה.

העבודה עלתה בבכורה בקופנהגן. איך היא התקבלה שם?

מצויין, הופענו שם כבר 14 פעמים ויש קהל שחוזר ובא לראות שוב ושוב את המופע.

 קראתי בתקציר שהמופע מוגדר כ”תיאטרון מחול”, דבר חריג בנוף המחול העכשווי. מדוע בחרתם בז’אנר הזה?

דווקא הרבה מופעים סביבנו נראים לי מהז’אנר הזה. אנחנו מנסים לעבוד יותר עם הדברים שמעוררים אותנו ומעניינים אותנו ופחות עם הגדרות של לז’אנר כזה או אחר כך שלא ממש בחרנו בהגדרה של זה מה שנעשה אלה יותר יצרנו את החומרים שמעניינים אותנו ובתוצאה הכללית אני משער שאפשר להגדיר את זה ככה.

 ספר קצת על הבחירות המוזיקליות ואיזו משמעות הן מעניקות ליצירה? מוזיקה מזרחית מחד ורוק עכשווי מאידך. איך זה עובד?

במופע מוזיקה מאד מגוונת והפסקול מורכב ממיקס שעבדנו עליו הרבה ומושפע מז’אנרים מוזיקליים רבים, ומתרבויות שונות (מוזיקה אלג’יראית, מוזיקת טכנו, שיר מהאייטיז ועוד) וכל זה מושפע מהנושאים של רב תרבותיות ונזילות הגדרת הזהות איתם התעסקנו בעבודה.

 בתחילת דרככם, יוסי ואתה הייתם זוג ועכשיו אתם שישה. איך אתם מרגישים עם המשפחה המתרחבת?

ההתרחבות היא תוצאה טבעית של העשייה והרצון להיות כל הזמן במקומות חדשים ולחקור את היצירה שלנו באופנים שונים ועם הרכבים שונים. חוץ מהעשייה העצמאית שלנו אנחנו יוצרים אחת לשנה יצירה ללהקת מחול גדולה בחו”ל עם מספר רב של משתתפים כך שכבר יצא לנו ליצור לקבוצות של 11 ו 12 רקדנים. זה מעניין ומאתגר לשלב בין גדלים שונים של הרכבים. בחודש אוגוסט הקרוב אנחנו יוצאים לתקופה של חודשיים ליצור לבין האופרה בעיר סט. גלן לקבוצה של 11 רקדנים אז כל הזמן יש התרחבות וזה משמח.

 חקר המהות האישית והפנימית, ההגדרה העצמית, שאלת הזהות, כולן שאלות שמעסיקות אתכם. מהי השאלה המרכזית/האמת שאתם מבקשים לבחון במופע הזה? אדם יכול להגדיר את עצמו מחדש? האם אפשר לגבור על החיה? יש תשובות?

אני חושב שיותר משאנחנו מבקשים למצוא תשובות אנחנו שמחים לעורר שאלות, לאתגר את הצופה ואת עצמנו לחשוב ובחון את הסובב אותו ואת תוכו. אני חושב שקיים דיאלוג מעניין אצל כל אחד בינו לבין “החיה” שבתוכו, דיאלוג שעניין אותנו לעודד לבחון. באופן אישי אני בהחלט חושב שאפשר להגדיר את עצמך מחדש באופנים שונים ובסיטואציות שונות ואני חושב שכולנו עושים זאת ברמה כזאת או אחרת.

עד כמה נכנסים “החיים האמיתיים” שלכם לתוך העבודות?

החיים האמיתיים והעבודות שלנו נהפכו כבר לדבר אחד, בעיקר מפני שזה מרכז העשייה שלנו כרגע. מבחינת התכנים היצירתיים אני רואה בזה משהו מבורך שהופך את היצירה לאישית וספציפית יותר וכמשהו שאנחנו ממשיכים לשאוף ללמוד איך להעמיק ולעשות.

הסטריאוטיפים מועלים על הבמה במסכות של חיות. איך משרתות המסכות את האמירה שלכם? מה מטרתן?

המופע מתעסק הרבה בהגדרות חברתיות, בקלישאות, במיניות וכל הנושא של מסכות פיזיות או מטאפוריות שב ועולה ביצירה. השימוש במסכות השלים גם מבחינה רעיונית וגם מבחינה אסטתית את התהליך היצירתי ומצא עצמו בקלות פנימה לתוך העבודה.

מבקרים רבים כתבו כי השפה שלכם היא לא קונבנציונלית ומאד אישית. מה בכל זאת מאפיין את השפה שלכם?

המעברים בין טקסט לתנועה, המעברים בין סיטואציות אנושיות ותאטרליות לבין כאלה אבסטרקטיות. המורכבות של התנועה במגע בין הרקדנים, החיפוש אחרי ביטוי אישי של המשתתפים במופע, הדינמיות של ההתרחשויות, השילוב בין אלימות למיניות.

ולשאלון המקוצר שלנו:

מתי הבנת שאתה קושר את חייך בתחום המחול?

כנראה די מהר אחרי שהתחלתי ללמוד… בשבילי זה היה בשלב מאוחר, אחרי הצבא בגיל 22.

מהם מקורות היצירה שלך? איך נובטים רעיונות?

אני מנסה שכמה שיותר דברים יהוו מקורות השראה, סרטים, מוזיקה, רקדנים שאני עובד איתם, אנשים, סיטואציות חברתיות, מועדונים, הטבע.

מה מרתק אותך בתהליך היצירה?

שיתוף עם הרקדנים שאנחנו עובדים איתם ומימוש הפוטנציאל של כולם במישור אחד ותמיד חקירה פיזית. מרתק גם ליצור כל פעם בסביבה חדשה, במדינה חדשה או בתאטרון חדש.

במה שונה המחויבות של כוריאוגרף לעומת רקדן?

ברמת האחריות על העבודה וגם בעבודה האדמינסטרטיבית הבלתי נגמרת שהיא חלק מחיי כוריאוגרף.

איך אתה בוחר את הרקדנים?

מעניינים אותנו רקדנים שהם גם אמנים ויש להם גם דעה אומנותית משלהם.

מהי יצירת המחול/מופע/אמן שהשפיעו עליך יותר מכל?

המוזיקה של הסמית’ס והסרטים של דיוויד לינ’ץ.

מה אתה אוכל לארוחת בוקר לפני יום בסטודיו?

פירות

מהו ריקוד בשבילך?

כלי לחקירה של הגוף, אמצעי לביטוי והבעה, תנועה, זרימה, אנרגיה, בשר.

מהי לדעתך תכונה או תכונות האופי הכי חשובות שיוצר צריך?

אני מאמין שבשביל כל יוצר תכונות אופי אחרות חשובות, אבל אני משער שיצירתיות חשובה מאד, אמונה בעשייה, פתיחות, סקרנות, פראיות.

אם לא היית כוריאוגרף, היית…..?

?

Full review