רוקדים את החרדה

18/11/01

שיחה עם הרקדן- כוריאוגרף יוסי ברג על יצירתו – רוב היום אני בחוץ

שני בחורים בסרבלים כחולים, בחורה חשופת חזה, ומציאות תל¬אביבית ישראלית שיגרתית שמעליה תלויה חרדה גדולה הם גיבורי מחול חדש של הרקדן – כוריאוגרף יוסי ברג. קוראים לזה “רוב היום אני בחוץ” והמשתתפים הם איציק גבאי, תלמיד למשחק בביה”ס של יורם לוינשטיין, הרקדנית אודליה קופברברג ויוסי ברג עצמו. הבכורה התקיימה במסגרת “הרמת מסך חשיפה בינלאומית 2001″ בשבת.ברג, בן 25, מסולני להקת בת¬שבע לשעבר, סומן כאחד השמות המבטיחים במחול הישראלי הצעיר. הוא יצר ל”בת¬שבע” ארבע עבודות ובפסטיבל “גוונים במחול 99” העלה את היצירה “אושר”. בשנה שעברה השתתף בפרוייקט של הכוריאוגרף הבריטי הנודע לויד ניוסון ולהקת DV8, והשנה יצר ללהקת “מוזע” את “פיקניק” ואת הכוריאוגרפיה להפקת בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין “עמל אהבה לשווא”.אם אפשר לתמצת (ואי אפשר) סגנון של כוריאוגרף במשפט אחד, את עבודותיו של ברג מאפיינים הומור פרוע והעובדה שהוא לא חושב רק מחול. אלא שב”רוב היום אני בחוץ” פינה ההומור את מקומו למציאות מאיימת, פסימית וכלל לא מצחיקה. זהו ריקוד קצר, אינטנסיבי, דחוס ומיוזע מלווה בטקסטים שלא מנסים להתחנף. קשה להישאר אליו אדיש. לאן הלך ההומור?ברג: “אני לא ייצרן של הומור. אני שמח שעבודות שלי גרמו לאנשים לצחוק, אבל אני דווקא רואה אותן כעצובות. המקום שבו הן נוצרו לא מצחיק בכלל. ‘רוב היום אני בחוץ’ עוסקת במשבר קיומי שעובר על כולנו בתקופה האחרונה. תחושה של חוסר בטחון, חרדה, ידיעה שהכל יכול להיעלם בשניות. מעבר לזה היא נוגעת במציאות התל¬אביבית שגם בה הכל רגעי, חולף, תזזיתי, מלא מסכות, ואנשים שאיבדו את התמימות”. למה בחרת לעבוד עם שחקן ולא עם רקדן?”עניין אותי השילוב הוירטואוזי שבין משחק וריקוד. תהליך העבודה, המפרך, עם איציק היה מרתק. עבדתי ימים ולילות כדי ללמד אותו לרקוד ואני חושב שבסופו של דבר הצלחתי”. מה הפרוייקט הבא?”בקרוב כנראה אסע להעלות שתי עבודות שלי בפולין, ואוהד נהרין הזמין אותי ליצור עבודה לבת¬שבע. אני מקווה שזה יתגשם”. לעבוד עם בת¬שבע זו מקפצה אדירה לכוריאוגרף בראשית דרכו לא?”בהחלט. אבל אני עדיין צעיר ועדיין מאוד נהנה ורוצה גם לרקוד”.